<h1>ראבי"ה סימן קכ"ה</h1>
<h2>דף מו:</h2>
סלקא שמעתא דנוטל ידיו תחלה ואוכל ואין צריך להמתין לשאר המסובים ולא מיחזי כרעבתנותא, ואם רוצה להמתין ימתין, כיון שמוחל על כבודו: ומים אחרונים נוטל הגדול תחלה אם חמשה הם המסובין ואם יש שם מאה או יותר מתחילין מן הקטנים דרך קטנותם עד שיגיעו לחמשה ושוב יקדים ליטול הגדול שבהם ושוב יטלו דרך גדלותם. ובירושלמי נמי בפרק אלו דברים איתא הכי, ומסיים באמצע המזון מתחילים מן הגדול לאחר המזון מתחילים מן המברך: והנוטל ידיו באחרונה תחלה, וקדש(ה)ן, הוא מזומן לברכה, אפילו איכא דעדיף מיניה. והכי נמי אמרינן בסוף פ' כיצד מברכין. אבל בפר"ח [כתב] כל הגדול קודם אבל הקודם ונטל זריז ומשובח. ומדקאמר תחלה [שמע מינה] שכולם צריכים ליטול, מ[י]הא שמעינן שאם רוצים לברך ושוב ליטול ידיהם הרשות בידם. והני מילי שלא אכלו דבר מזוהם כגון בשר בהמה ועוף אי נמי דגים, אבל אכלו דבר מזוהם קיימא לן לקמן פרק אלו דברים דידים מזוהמות פסולות לברכה. והני מילי לברכת המזון, אבל לבורא פרי הגפן לא: ת"ר אין מכבדים לא בדרכים ולא בגשרים ולא בידים מזוהמות, אלא בפתח הראוי למזוזה, וגם בפתחי בתי כנסיות ובתי מדרשות מכבדים. ובדרכים דסכנה מיירי, כי היכי דלא תקשה ההוא דפרק במה בהמה דקדמיה חמריה [דרב הונא לחמרא דלוי וכו']. ויש מפרשים דהכא מיירי בפגעו זה בזה ולכך אמר דאין מכבדים, מדאמר כי מטא לפתחא וכו' ולא נקיט לפתח שער העיר שמע מינה שאפי' בלא סכנה מיירי: (מז.) ת"ר שנים ממתינ[י]ן זה לזה בקערה שלשה אין ממתינין הבוצע הוא פושט ידו תחלה ואם בא לחלוק כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו: ואין המסובים רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע. ובירושלמי מפרש דוקא כשסמוכין על ככר אחד: וכשבוצע בוצע מהיכי דבשיל שפיר כדאיתא בפרק חלק: ואין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים. וכל העונה אמן יותר מדאי אינו אלא טועה. ואית דגרסי אין הבוצע רשאי לטעום עד שיכלה אמן מפי רוב העונים.
